"סבתא שלי הייתה פולנייה" לא תמיד הסיפור המלא
מסלול המוצא הפולני הוא אישור שהאזרחות מעולם לא אבדה - כלומר כל המקרה יכול להיות תלוי בעובדה אחת שאף אחד לא כתב.
אזרחות פולנית מכוח מוצא עובדת אחרת ממענק פשוט. המדינה לא מחליטה אם להעניק לכם אזרחות - היא מאשרת שהאזרחות שהחזיק בה האב־קדמון שלכם מעולם לא אבדה בדרך אליכם. הניסוח הזה נשמע טכני, אבל הוא משנה את מה שבאמת צריך להוכיח.
שתי עובדות מכריעות ברוב המקרים. ראשית: האם האב־קדמון החזיק באזרחות פולנית לאחר שחוק האזרחות של 1920 נכנס לתוקף? מי שעזב את השטח לפני 1920 מעולם לא היה אזרח פולני תחת חוק זה, לא משנה כמה פולני ההיסטוריה המשפחתית מרגישה. שנית, ולרוב זו העובדה המכרעת יותר: האם אותו אב־קדמון התאזרח באזרחות מדינה אחרת לפני שילדו - החוליה הבאה בשרשרת - נולד? הכלל הפולני שקדם ל־1951 התייחס להתאזרחות זרה כאובדן אוטומטי של האזרחות הפולנית. אם זה קרה אפילו שנה לפני לידת הילד, השרשרת לאותו ילד, ולכל מי שבא אחריו, כבר נשברה.
זו הסיבה ש"סבתא שלי הייתה פולנייה" היא אמירה נכונה שעדיין יכולה להוביל למקרה סגור: השאלה הרלוונטית אינה אם היא הייתה פולנייה, אלא אם היא עדיין הייתה פולנייה ברגע ספציפי אחד - לידת ילדה. הזיכרון המשפחתי לעיתים רחוקות שומר תאריך כזה.
עבור משפחות שהאבות־הקדמונים שלהן הגיעו מקרסי - השטחים המזרחיים של פולין שבין שתי מלחמות העולם, הנמצאים כיום באוקראינה, בלארוס או ליטא - קיימת שכבה נוספת: הוכחה שהאב־קדמון היה רשום כתושב פולני שם, ולא נספג לתוך האזרחות הסובייטית לאחר 1939. אותה רשומה בודדת היא הסיבה הנפוצה ביותר שבגללה מקרה פולני נתקע, והסיבה הנפוצה ביותר שבגללה משפחה מוותרת על תביעה שפיסת נייר אחרת הייתה מכריעה.