מוצא הוא לא הדלת היחידה
מוצא הוא המסלול שרוב האנשים חושבים לבדוק. לעיתים רחוקות הוא היחיד שרלוונטי עבורם.
רוב בדיקות האזרחות מתחילות ומסתיימות בשאלה אחת: "האם הסבא שלי היה מ־X?" זו נקודת התחלה סבירה - תביעות מוצא הן לעיתים קרובות הרחבות ביותר והזולות ביותר למימוש - אך התייחסות אליה כשאלה היחידה משאירה מסלולים אמיתיים ללא בדיקה.
נישואין הם החלופה הנפוצה ביותר. מדינות רבות מציעות דרך מוגדרת לאזרחות עבור בן או בת הזוג של אזרח, בדרך כלל לאחר מספר קבוע של שנות נישואין ותושבות, לעיתים עם דרישת שפה. זהו מסלול איטי יותר ממוצא במקומות שבהם הוא קיים, אך הוא קיים הרבה יותר ממה שאנשים מניחים לבדוק.
התאזרחות מכוח תושבות היא המסלול הרחב ביותר מבחינת זמינות גולמית: כמעט כל מדינה תתאזרח מישהו שחי בה מספיק זמן, עמד בתנאי התושבות והשפה, ועבר בדיקת אופי. היא דורשת זמן, ובדרך כלל, מעבר בפועל - מה שהופך אותה למסלול הפחות שימושי עבור מי שבודק מרחוק, אך אמיתי לחלוטין עבור מי שכבר גר במקום.
תוכניות השקעה ותוכניות ייחודיות למדינה צרות יותר, אך לא נדירות: מספר מדינות מציעות מסלולים מוגדרים הקשורים לתרומה כספית, פעילות עסקית, או קשר היסטורי או דיפלומטי ספציפי. שווה להעלות אותן בדיוק משום שהן לא מה שמישהו היה חושב לחפש בעצמו.
הטענה אינה שמוצא הוא מסלול נחות - עבור מי שיש לו אותו, הוא בדרך כלל החזק ביותר. הטענה היא שבדיקת מוצא בלבד, כאשר קיימים חמישה סוגי מסלולים נוספים, היא הדרך שבה אפשרות אמיתית מוחמצת. בדיקה מלאה בודקת כל מסלול באותו מעבר, לא רק את הראשון שעולה בראש.